עד כמה משחקות גזענות ודעות-קדומות תפקיד בדינמיקה העדינה שבין רופא לחולה בארה"ב? סקר מיוחד, ראשון מסוגו, שבוצע בקרב יותר מ-800 רופאים-מומחים במקצועות השונים, בחן את העניין ומצא כי רופאים רבים ספגו הערות מעליבות מהמטופלים שלהם בנושאי מגדר, מוצא אתני ועוד.

הרופאים שענו לסקר אמרו כי התקריות, שהתרחשו במרפאות או בבתי חולים, "עשויות להשאיר צלקות שלא נרפאות זמן רב". רופאים אפרו-אמריקנים סיפרו לעורכי הסקר כי מטופלים כינו אותם בכינויים גזעניים ואף היו מקרים שבהם מטופלים דרשו שיפסיקו את הטיפול בהם הוא בבני משפחותיהם, בגלל ההבדלים בצבע עורם.

רופאים אמריקנים ממוצא אסיאתי דיווחו לסוקרים כי מטופלים השמיעו הערות משפילות ומזלזלות בהם ובתרבותם, בליווי דימויים גזעניים. רופאות דיווחו על הטרדות מיניות בעת שביצעו בדיקות רפואיות.

"הממסד משאיר את הרופאים שנפגעו לנפשם כדי להתמודד עם צלקות נפשיות".

הסקר בוצע על-ידי אתר חדשות הרפואה WebMD/Medscape, בשיתוף פעולה עם אתר נוסף העוסק בנושאי בריאות ותגליות רפואה, STAT, שבבעלות בית ההוצאה לאור "בוסטון גלוב מדיה". בסקר נטלו חלק בנוסף ל-823 רופאים ב-26 מקצועות-התמחות גם 100 אחיות מוסמכות, 160 אחיות מעשיות ו-104 עוזרי רופאים - ובסך הכול 1,186 אנשי מקצוע.

הניתוח נעשה בנפרד לגבי כל קבוצה מבין הארבע – כך שניתן היה לקבל תמונה ממוקדת בהקשר לרופאים. 95 מהרופאים שנכללו בסקר הם פנימאים ו-83 רופאי ילדים.

מניתוח הנתונים לגבי הרופאים עלה, כי 59% ממשתתפי הסקר שמעו הערות מעליבות ופוגעניות בנוגע למאפיינים אישיים שלהם בחמש השנים האחרונות. במיוחד היו נפוצות "הבעות תמיהה" על גילם הצעיר של הרופאים או הרופאות, על המגדר שלהם ועל המוצא האתני שלהם.

לא פחות מ-47% מהמטופלים שהשמיעו הערות מסוג זה ביקשו שרופא אחר יטפל בהם או להפנותם למומחה אחר מזה שהוקצה להם, כדי שיטפל בהם. 14% ממשתתפי הסקר דיווחו כי חוו מצבים שבהם מטופל התלונן עליהם – בכתב – והתלונה הייתה לגבי המאפיינים האישיים של הרופאים.

רופאים אפרו-אמריקנים או אסיאנים-אמריקנים חוו הערות פוגעניות יותר מאחרים. גם רופאות חוו יותר הערות פוגעניות מרופאים. 12% מהרופאים דיווחו לסוקרים כי שמעו הערות מעליבות לגבי משקל גופם.  בין ההערות האחרות שהופנו כלפי רופאים: "אתה לא נראה מבוגר מספיק כדי להיות רופא" או "מוטב שתחזור למקום שממנו באת".

זו הפעם הראשונה, ציינו עורכי הסקר, שממדי התופעה נחשפים. במיוחד בתקופה זו, שבה מתנהל בארה"ב שיח ציבורי סוער בהקשר לחוויות גזעניות שחווים בה גברים ונשים במקומות שונים.

"קיימת נטייה להתעלם מגזענות ברפואה. אבל בארה"ב היא קיימת. ייתכן שהאמפתיה מרחיקת לכת"

פרופ' בת' לוואן (Beth Lown), מרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת "הרווארד" והמנהלת הרפואית של "המרכז לטיפול רפואי חמלתי", אמרה כי מעולם לא קראה דו"ח מסוג זה. בראיון שהתפרסם באתר שביצע את הסקר אמרה, עם זאת, כי המגמה היא ש"המטופלים נעשים יותר פעילים בהשמעת קולותיהם כלפי רופאים ומטפלים אחרים".

ד"ר ניקהיל פאטל, מתמחה בפסיכיאטריה במרכז הרפואי Cambridge Health Alliance Massachusetts, אמר בראיון לסוקרים: "לעתים אנחנו, הרופאים יכולים להבין מדוע מטופלים עלולים לפעול מתוך דעה קדומה. לעתים קרובות אנחנו פוגשים אנשים במצבם הרע ביותר מבחינה בריאותית. לעתים אנחנו שומעים הערות פרימיטיביות בתגובה למצבי דחק ולחץ נפשי ואחת מאלו עלולה להיות מכוונת כלפי אחר. במיוחד כאשר אדם נמצא במצב שברירי או נדחק לפינה עקב בריאותו הלקויה".

"עם זאת", הודה, "קיימת נטייה להתעלם מגזענות ברפואה. אבל בארה"ב היא קיימת. ייתכן שהאמפתיה מרחיקת לכת. רופאים שחוו העלבה, הערות פוגעניות, אפילו 'התעללות מילולית' אמרו כי המערכת הרפואית יודעת על כך מעט מאד, אם בכלל. אין הרבה מחקרי עומק ולא נעשתה שום עבודה לפיתוח תגובה מתאימה לתופעה. לפיכך, הממסד משאיר את הרופאים שנפגעו לנפשם כדי להתמודד עם צלקות נפשיות".

רוב משתתפי הסקר אכן דיווחו, כי הארגונים שמעסיקים אותם לא סיפקו הדרכה ואין להם מדיניות רשמית כיצד להתנהל מול מטופלים בעלי דעות קדומות.

"קיים קשר שתיקה מצד הגופים המפקחים שבעצמם מעולם לא עברו הדרכה כיצד לנהל מצבים ואירועים כאלו – וזה מה שעושה את המצב לחמור עוד יותר", אמרה בראיון לאתר פרופ' אסתר צ'ו (Choo), מהאוניברסיטה למדעי הבריאות באורגון.

"רבים היו עדים לכך והיו רוצים לסייע לעמיתיהם הרופאים שנפגעו, אבל אינם יודעים כיצד לעשות זאת. והריק הזה, חוסר האונים, מכאיב עוד יותר" אמרה. "כאשר לרופא או רופאה צעירים יש מנחה שעד לתקרית כזאת ולא אומר דבר, ההנחה של הרופא שנפגע היא שהמנחה למעשה מסכים עם ההערות המעליבות או שהוא מנסה לא לראות ולא לשמוע אותן".