ביום שישי האחרון הובא למנוחת-עולם פרופסור משה מני, מי שהיה מנהל המחלקה האורולוגית (1987-1976) והמחלקה הכירורגית (1987-1983) במרכז הרפואי "שיבא", ושכיהן עד ינואר 2014 כסגן יו"ר דירקטוריון חברת "טבע". פרופ' מני היה בן 87 במותו.

פרופסור מני מילא שורה ארוכה של תפקידים ציבוריים ומקצועיים, בין השאר כיו"ר מד"א, נשיא אוניברסיטת תל-אביב, ממייסדי בית הספר לרפואה של האוניברסיטה, ממקימי המרכז הבינתחומי בהרצליה, נשיא המכללה האקדמית באשקלון, וסגן יו"ר קופת חולים "מכבי" (שהוביל את הקופה לרכוש את פעילות בית החולים הפרטי "אסותא" בתל-אביב).

כמו כן, היה פרופ' מני חבר בדירקטוריונים בחברות שונות בתחום המכשור הרפואי, כמו BiondVax Pharmaceuticals Ltd, חברת Rosetta Genomics ויו"ר דירקטוריון Real Imaging Ltd, משנת 2010 עד שנת 2013.

בינואר 2010 הוענק לו פרס משרד הבריאות על מפעל חיים, כהכרה על תרומתו יוצאת הדופן והייחודית לקידום ותמיכה בנושאים הקשורים לתחום הבריאות בישראל.

בינואר 2010 הוענק לפרופ' מני פרס משרד הבריאות על מפעל חיים, כהכרה על תרומתו יוצאת הדופן והייחודית לקידום ותמיכה בנושאים הקשורים לתחום הבריאות בישראל

בראיון שהעניק ב-2013 ליורם גביזון מ"דה מרקר" סיפר, כי לאחר ש"עורר מהומות" בעת לימודיו בגימנסיה הרצליה בתל-אביב, הועבר ללמוד בבית הספר האנגלי-פרוטסטנטי בירושלים. את לימודי הרפואה השלים באוניברסיטת ז'נבה (1952). תואר ד"ר PhD בפיזיולוגיה של כליות קיבל באוניברסיטת "טאפטס" בארה"ב ב-1969.

על-פי המסורת המשפחתית, סיפר לא אחת, משפחתו הענפה מאוד היתה נצר לבית דוד - המלך הראשון של ממלכת ישראל (המאוחדת) בתקופת התנ"ך. נוכח הרדיפות שעברו יהודים במדינות המזרח התיכון, הסתירה והסוותה המשפחה את ייחוסה כשאימצה את השם מנ"י, ראשי תיבות של "מגזע נין ישי".

הסבא-רבא שלו, סיפר, היה הרב הקבליסט אליהו מני, שנולד בעיראק ב-1818 ועלה לארץ ישראל ב-1858. הוא עסק ברפואה על בסיס קריאה בספרי הרמב"ם. פרופסור מני נקרא על שם אחד מבניו של הרב, שלמד רפואה בסורבון שבפריס, ובסיום הלימודים מונה לרופאו האישי של סולטן מרוקו.

חלק מרכזי מפעילותו רבת השנים של פרופ' מני עדיין שרוי במעטה חשאיות. פורסם, למשל, כי שימש כרופאם של אחדים משליטי ערב ומדינות מוסלמיות אחרות, תחת זהות שאולה. כך, למשל, היה הרופא של השאה האיראני וגם של המלך הסעודי פאהד, ויצר קשרים הדוקים עם אישים שונים בעולם הערבי, בכלל זה עם שליט סודן בעבר ג'פרי נומיירי.

על תחילת הקשר החשאי עם מנהיגי ערב סיפר באותו ראיון: "הכול החל בשנות ה-60 המוקדמות. למחלקה האורולוגית בבית החולים תל השומר הגיע בחשאי תיק רפואי של אישיות בכירה בשלטון השאה הפרסי - בן דודו של השאה, קולונל בצבא, שבעקבות תאונת דרכים קשה סבל מאי ספיקת כליות.

"מצבו, קבעו רופאיו הבריטיים, לא איפשר ניתוח. על השתלה כמעט שלא היה מה לדבר באותם ימים". פרופ' מני סיפר כי קבע שצריך בכל זאת לנתח אותו. "תהיה מוכן לקחת את הסיכון ולנתח אותו בישראל? שאלו המתווכים. "כן", השיב מני. בסופו של דבר, הציל הניתוח את כליותיו של בן דודו של השאה.

הפרוצדורה הכירורגית המוצלחת הזאת שינתה את נתיב חייו של מני. הוקרת התודה של הקולונל האיראני לא איחרה לבוא. הוא הזמין את פרופסור מני לטייל אתו בכל רחבי איראן, הביאו לארמון בטהרן והכיר לו את השאה. "הוא אהב מאד את השפה הצרפתית ואני רהוט בה. כך פיתחנו יחסים שנמשכו עד שגלה מרצונו", סיפר בראיון.

"כמו גולדה מאיר", סיפר באותו ראיון, "גם השאה היה חולה בסרטן הדם, וכמו אצלה, גם מחלתו נשמרה בסוד. הטיפול בו, שניתן בטהרן תוכנן על-ידי בארץ. קיבלתי אישור לנסוע לשם מדי פעם. השאה היה שולח מטוס פרטי כדי להביא אותי, כדי שאראה שהכול אצלו בסדר וכדי ליצור מסך עשן, שיחשבו שזו לא מחלה סופנית - וזה עבד. כמה שנים אחרי שמת דיבר אתי נציג ה-CIA בתל אביב ואמר: 'מתברר שהשאה היה חולה שמונה שנים ושאתם טיפלתם בו'. אישרתי את הדברים, והוא היה מופתע מכך שה-CIA אפילו לא חשד".

על המלך הסעודי פאהד, סיפר: "הוא אהב אותי מאוד כל עוד היה בהכרה. הוא היה סוכרתי פרוע. לא ניתן היה להשתלט על ההרגלים הרעים שלו. הוא אכל כל מה שהיה אסור. סוכרת פגעה בין היתר בתפקודי הכליות שלו וכמובן בכל מה שנוגע ליחסי מין. כאורולוג יכולתי לתרום לו בשטח זה ועל כך נשאר אסיר תודה כל חייו. זה היה ב-1968 עד 1970. הייתי נוסע אליו ונעדר (מהמחלקה בתל-השומר) לסירוגין".

לראיון המלא שהעניק פרופ' מני ל"דה-מרקר" לחצו כאן