ד"ר ורנון מאונטקאסל (Vernon Mountcastle), שמחקריו החלוציים בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת "ג'ונס הופקינס" עסקו בתפיסה חושית ובתנועה, ומי שנחשב למניח היסודות לנוירולוגיה המודרנית, מת בשבוע שעבר בביתו בבולטימור בגיל 96, כתוצאה מסיבוכי שפעת.

ה"ניו יורק טיימס" כתב בהספדו כי כי ד"ר מאונטקאסל כונה "ז'ק קוסטו של הקורטקס", על שם החוקר הימי הצרפתי הנודע. הוא החל בעבודתו המחקרית בתחילת שנות ה-40, כאשר המוח נחשב בעיני רבים ל"קופסה שחורה ואפלה כמו קרקעית האוקיאנוס". המדענים אמנם ידעו ממחקרים שעסקו בנפגעי מוח כי אזורים עצביים מסוימים אחראים על תפקודים ספציפיים כמו תהליך עיבוד השפה – אבל לא היה להם מושג כיצד הנוירונים פועלים או מבצעים את תפקידם. במיוחד לא היה ברור כיצד הם פועלים בנוגע לחישה, תפיסה מרחבית וחשיבה.

ד"ר מאונטקאסל החל לספק את התשובות לחידות הללו, במחקרים שהתבססו על סדרת ניסויים. הוא תיעד את פעילות הנוירונים במוחות של חתולים. בדיווח על תוצאות המחקר, שפורסמו ב-1957, אושש ד"ר מאונטקאסל השערה לגבי צורת הפעילות של תאי העצב במוח, וזו הפכה לגישה הקלסית ולפיה קיימת תבנית יסודית בהתארגנות תאי העצב שבקליפת המוח – בצורת צילינדר. מסקנותיו נענו בתחילה בספקנות עמוקה מצד עמיתיו, אך כעבור זמן לא רב מדעני מוח אחרים גילו את אותן תבניות באזורי מוח אחרים, כמו הניאוקורטקס, שבו מבוצע תהליך עיבוד המידע בראייה ותפקודים אחרים.

פרופסור סולומון סניידר, נוירולוג ב"ג'ונס הופקינס", סיפר כי ד"ר מאונטקאסל בנה את המפה הפונקציונלית הראשונה של הניאוקורטקס. "בלעדיה איש לא היה מוצא את ידיו ורגליו בתחום המדעי הזה", אמר.

בסדרת מחקרי יסוד אחרים, שבהם הניסויים נעשו על קופים, אימן ד"ר מאונטקאסל את הקופים לבצע מגוון של תנועות גוף ואפילו לקבל החלטות – ותוך שימוש באלקטרודות שוב תיעד את פעילות התאים במוחות בעלי החיים. כך, גילה את אזור המוח הקרוי האונה הקודקודית, שממלאת תפקיד בתיאום תהליך התפיסה החושית, בקבלת החלטות ובתנועה.

תגליתו בנושא זה דווחה בתחילת שנות ה-70, וכך הלכה ונבנתה התמונה השלמה הקוהרנטית של המוח וסומנו בו האזורים המתמחים בתפקודים השונים – עיבוד מידע קולי או הערכת מרחקים באור ובחושך. "הוא היה הראשון שלמעשה הבהיר כיצד המוח, על אזוריו השונים, פועל באופן מלא כדי שהאדם יוכל לתפקד בעולם", הדגיש פרופסור ג'ון מוריסון, דיקן לימודי היסוד במחלקה למדעי הביו-רפואה בבית הספר לרפואה "מאונט-סיני" בניו-יורק.

בזכות עבודתו החלוצית של ד"ר מאונטקאסל נוצרה לאחר שנים המפה התלת-ממדית של המוח, במטרה להדגים כיצד אזורי המוח השונים "משוחחים" ביניהם. מפה זאת, בין השאר, סייעה לפתח טכנולוגיה מתוחכמת כדי לאפשר למשותקים להפעיל זרוע מכנית בעזרת מחשבה.

ורנון בנג'מין מאונטקטסל נולד ביולי 1918. אביו עסק במלט ואמו היתה עקרת בית. הוא הצטיין בלימודיו מגיל צעיר, קפץ שתי כיתות ובגיל 16 סיים לימודי תיכון ובתוך שלוש שנים זכה בתואר בכימיה. ב-1942 סיים לימודי רפואה בג'ונס הופקינס, גויס ליחידת הרפואה של הצי, ושירת בזירות מלחמת העולם השנייה בצפון אפריקה, באירופה וגם בנחיתה בנורמנדי.

כשחזר מהמלחמה התכוון להתמחות כרופא בנוירולוגיה, אלא שהכיתה כבר היתה מלאה ולכן קיבל משרה זמנית במעבדה לפיזיולוגיה. הוא זכה באותות כבוד יוקרתיים רבים, בכלל זה אות לסקר והמדליה הלאומית במדע . הוא כתב או היה שותף לכתיבת יותר מ-100 מאמרים בספרות הרפואית וגם כתב ספר על מבנה המוח ותפקודיו הגבוהים יחד עם ד"ר ג'רלד אדלמן – שהפך לספר חובה בנוירולוגיה.
תגיות:
נוירולוגיה, בית הספר לרפואה ג'ונס הופקינס, בית הספר לרפואה מאונט-סיני, מבנה המוח